היסטוריה כמקור לגיבוש תפיסת עולם – "חֲנךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" (משלי כ"ב ו').

מקובל להגדיר היסטוריה כדברי ימי העבר, תולדותיו של עם במהלך הדורות, התהליכים, האירועים והשינויים שהתרחשו בתולדותיו של עם, של ציבור מסוים או של תופעות.

הגדרה זאת שמה דגש על התייחסות אובייקטיביות לאירועים ותהליכים היסטוריים.

לתפיסתי, היסטוריה היא גוף ידע שמעיד על מספרו הרבה יותר משהוא מעיד על תולדותיו של העולם. התייחסות לאירועים ההיסטוריים ניתנת לפרשנות מצד ההיסטוריון ומצד קורא דברי ההיסטוריון. התייחסות סובייקטיבית זו מחזקת בתהליך ההוראה/למידה את הצורך בדיאלוג פרשני. דיאלוג העוסק במשמעות האירועים והתהליכים מנקודות מבט שונות  בפרט ובאופן כתיבת ההיסטוריה בכלל. ההיסטוריה ותוכנית הלימודים אינן קובץ של נתונים ותאריכים המתגבשים לצרור עובדות אובייקטיביות שאין עליהן עוררין. 

לימוד ההיסטוריה, מנקודת מבט פרשנית הוא מקצוע בעל ערך ומשמעות בכל הקשור לבניית ידע המאפשר להבין את המציאות העכשווית וממנה לגבש תפיסת עולם. 

התייחסות למטרות ההוראה/למידה של מקצוע ההיסטוריה כאל תכנים בעלי פוטנציאל לאפשר לתלמיד לגבש את תפיסת עולמו, מחייבת את המורה ללמד את ההיסטוריה כסיפור הנלמד  ונדון דרך נקודות מבט שונות. באופן זה התלמיד יכול לגבש תפיסת עולם ביחס לאירועים הרלוונטיים למציאות העכשווית תוך התייחסות לסיפור היסטורי הנלמד, להביע דעות, לשאול שאלות, לגבש תובנות הנובעות מלמידה פעילה, השונה מהותה מקליטה פסיבית של דעות מגובשות ששמע וליקט ממקורות אינפורמציה שונים.

הוראת ההיסטוריה  בדרך זו מאפשרת לתלמיד להתפתח כאדם בעל זהות ערכית, חברתית ותרבותית מלווה בפיתוח הרגלי למידה הנחוצים להצלחה בחברה הישגית.