שורשיה של השפה העברית עמוקים עד מאוד וראשיתם במקרא, במשנה, בתלמוד ובמדרשים.  בתהליך התחייה הפכה העברית על רבדיה השונים לשפה הלאומית, והיא שפה דינאמית וגמישה, שבה מתנהלים חיי היומיום, ילדי הגן מדברים ומשחקים בה ותלמידי בית הספר רוכשים בה דעת. בעברית נכתבים כעת שירה וזמר, סיפורת ותקשורת דבורה וכתובה. גם המחקר המדעי על כל ענפיו נערך, נכתב ונלמד בשפה זו. מספר דוברי העברית בעולם כיום הוא כעשרה מיליון, זהו מספר עצום יחסית למספר יודעי העברית לפני כמאה שנה, כאשר תהליך תחיית השפה היה בראשיתו. 

 

עושרה ומורכבותה של השפה העברית  כיום הם תוצאה של הטמעת רבדים מן המשנה והתלמוד בנוסף על לשון המקרא, וסיפוח מילים, מושגים ביטויים משפות רבות ושונות לאורך שנים. השפה עדיין מרחיבה את גבולותיה ומתעדכנת מול המציאות המציגה בפניה תופעות ומוצרים שיש לקרוא להם בשם.

 

השפה מהווה מרכיב חשוב בזהותו של האדם, ולכן השפה העברית על רבדיה מהווה חלק משמעותי בזהות דובריה. דילמות ערכיות עולות חדשות לבקרים באשר לשאלה: האם להוסיף לשפה ביטויי סלנג ושינויי תחביר, שהם ממאפייניה של שפה חיה ותוססת, או לשמר את השפה ואת ייחודה כמות שהם. דילמות אחרות עוסקות בשאלות: מהי שפה תקנית, ועד כמה עלינו להקפיד עליה בשפת הדיבור, האם יש לבחון שפה ביכולת לתקשר באמצעותה או בקשר שלה עם מקורותיה הקדומים.

 

----------------------------------------------------------------------

 

"העברית שלנו החדשה חציה סלע מוצק וחציה חולות נודדים. הסלע אינו אחיד – יש בו שכבות "סלע בראשית", ישנן אבנים רכות יותר וישנן תרכובות מאוחרות....ככלות הכל גבולות השפה הם גבולות עולמך..." / עמוס עוז